LifeLine

This series is a work in progress.
It emerges from the lifeline we are familiar with from heart monitors, and it is interwoven into the paintings as a signifier of the force of life on the one hand, and its fragility on the other.
The artist traces the delicate line connecting physical heartbeats with emotional ones and captures them through subtle, suggestive movement. The paintings are based on dance compositions the artist photographed during rehearsals in a dance studio, and she paints them in a way that connects the media and builds a bridge between them. On the one hand the body and its anatomy are powerful, sturdy, healthy, and resilient, and on the other the thin lifeline casts doubt on the confidence in physicality, expressing the fragility of life and the crucial moment that may come between the two.
The artist seeks to capture the components of life and the crucial moment within or following it, when nothing will go back to being as it was.
The paintings in the series also describe closed and closing in spaces and enable a glimpse into the heart’s ventricles where nothing is definite or certain. The flickering light can unexpectedly light up and wash over everything, or slowly die out.

פעימה

העבודות בסדרה מבקשות לשזור מעגל המאגד גוף וחלל. היא מורכבת משני נושאים המשתקפים זה בזה; תיאור חללים ריקים, מהדהדים, המאפשרים מרחב של תנועה ושל מחשבה, ומולם, דימויי גוף חי האוגר תנועה ומדמה חלל חי, דינאמי ומשתנה.
בכל העבודות שזור קו חיים דק השאול מתרשימים רפואיים - קליניים כסמן לעוצמה ולכוח החיים והגוף מחד ולפריכותם מאידך.
האמנית מתחקה אחר הקו העדין שמחבר בין הלמות הלב הפיזיות אל אלו הרגשיות ותופסת אותם דרך תנועה עדינה, מסמנת. העבודות נסמכות על קומפוזיציות מחול מתוך חזרות בסטודיו לריקוד ומצויירות באופן שמחבר בין המדיומים ובונה גשר ביניהם. תנועות המכחול מבקשות לתפוס את קצב הריקוד ולשמר את תנועת ותנופת הגוף. הציור של אורית הופך משטח טריטוריאלי ואסתטי המבקש להבין ולתרגם את המבנה הפנימי של מושאי ציורה.
העוצמה של הגוף והאנטומיה שלו, במבט ראשון, היא מבוססת, בריאה ועמידה, ומן הצד השני, קו החיים הדק מעמיד בספק את הביטחון שבפיזיות ומבטא את שבריריות הנפש ואת נקודת הזמן הקריטית שעשויה לחצוץ בין השניים.
העבודות בסדרה מתארות חללים סגורים הנדמים לחדרי לב, בהם דבר אינו בטוח או ודאי. בחלל הריק, מתקיימים חיים שלמים של דמיון, תנועה ושינוי. הוא מזמין מעבר בין מימדי זמן, בין אישי לציבורי, בין הפנימי לחיצוני, בין שאון ורעש לצליל דק של שקט מוחלט.
ז'ורז' פרק בספרו חלל וכו': מבחר מרחבים, מסתכל על החלל הריק מנקודת מבט אישית, "קטנה", אשר מאפשרת לחוש ולצקת לחלל רגשות ועולמות אינסופיים. דרך תפיסת חלל זו טוכמן-דואר קושרת יחד את הגוף, את החלל הממשי והמדומיין ואת קו החיים.

"...לקרוע כמה פתותים מדויקים מן הריק שמתרוקן, להותיר, אי-שם, איזשהו תלם, איזשהו עקב, איזשהו אות או כמה סימנים".
ז'ורז' פרק, מבחר מרחבים